הגישה הטיפולית שלי, בנויה על שלושה יסודות: היסוד התיאורטי כולל ארבע אסכולות: תיאורית המערכות (systems theory) המתבוננת ביחיד כחלק אינטגרלי ממערכת הנמצאת בדינמיקה מתמדת ולכן היא רואה בעיה לא כפתולוגיה אישית של האדם, אלא כחולשה במבנה, בחוקיות ובדפוסי ההתנהלות בין חלקי המערכת לה הוא שייך. היסוד השני הוא תיאוריות פסיכואנליטיות, בעיקר פסיכולוגיית העצמי, המתעניינת בחוויה הסובייקטיבית של האדם. "הפסיכולוגיה ההתייחסותית" הסוברת שעל מנת לפתח את הסובייקטיביות אנחנו צריכים לפגוש באחר שהוא עצמו סובייקט, ומכאן חשיבות הקשר הספונטאני והאותנטי בין מטפל למטופל. והגישה הרוג'ריאנית – האומרת שכדי לגרום לשינוי בר קיימא, צריכה להתקיים בכל מפגש טיפולי, חוויה רגשית ממשית, שעל המטפל ליצור. חוויה כזו, החוזרת על עצמה לאורך זמן, ומחוברת לצרכים הרגשיים של המטופלים – תגרום לחיווט מחודש של המוח.
ליסוד השני קראתי הכוח השמאני. השמאן, משתמש במצבי תודעה אלטרנטיביים כדי להפעיל דרכי ריפוי למען האדם והקהילה. הכוח השמאני מצוי בכל אחד מאיתנו, ומשתמש בגוף כדי לחוש קיומה של מציאות בלתי גלויה, וכדי להשפיע עליה. כך גם המטפל, עשוי להיכנס למרחב אנרגטי עם אדם או קבוצת אנשים. לשמש כמדיום לקליטה וליצירה של זרימה מיטיבה על סביבתו.
היסוד השלישי הוא היסוד הרוחני הנוגע בהיבטים הערכיים של הזוגיות, ובתפקיד של היחסים הזוגיים במחוזות שמעבר לסיפוק צרכים הדדיים או הקמת משפחה. הביטוי של המימד הרוחני בטיפול יכלול: אלמנטים של גוף נפש, יכולת אמפתית, אינטואיציה, ומצבי תודעה לא קונבנציונליים, שימוש בטכסים מן המסורת לה שייך המטופל, חזון וערכים גבוהים.
אם אנסה לתרגם זאת לדרך הטיפולית שלי, זה נראה כך – היחסים הטיפוליים, הם שדה המשחק בתוכו מתרחש התהליך הטרנספורמטיבי של הטיפול, מתחילים עוד לפני הפגישה הראשונה, בטלפון, ולרוב עוד קודם לכן, בשלב הבחירה של המטופל, ובפנטזיות שיש לו לגבי המטפל והטיפול. אני משתדלת לאפשר למטופל לקרא אותי, עוד לפני שאני מצפה שהוא ייפתח בפני, ויאפשר לי לקרא אותו. זה בונה איזו הבנה שטיפול איננו מציצנות חד צדדית, אלא שני אנשים שמתבוננים יחד בחוויה הסובייקטיבית כחוויה אנושיות נורמלית כדי להיטיב את מצבו של המטופל. יכולת אמפטית, והפעלת הכוח השמאני יוצרים את היכולת, לדעת את האחר, לעיתים עוד לפני שהוא יודע את עצמו. מרכיב זה של "רואים אותי" "מרגישים אותי" "יודעים מה נחוץ גם ללא מילים" (אינו בהכרח כולל היענות) הינו גורם בעל כוח ריפוי עז ללא קשר לשיטה ותיאוריה. אני מסתכלת על הבעיה המוצגת, כעל חסימה בזרימה הפסיכוביולוגית ובאיזון הסביבתי (זוגי, משפחתי, תעסוקתי, קהילתי… ) של המטופל. חיפוש זה שמושפע מן הגישות ההוליסטיות, מאפשר למקד את הפעולות הטיפוליות הנובעות מן ההבנות הללו, על אותן חסימות, וכך יש בהן כדי לקצר את משך הטיפול.
בכל רגע נתון, וללא קשר עם הבעיה המוחצנת, אני רואה את המחלה, הבעיה הזוגית או הקושי האישי כמציין משהו אודות השביל עליו עושה האדם את מסע חייו. לפיכך אני שואלת את עצמי איך להבין את הבעיה מעבר לרצון להקל על הסבל. איך לראות אותה כמסמנת את התיקון ומתווה את הדרך בה עליו ללכת כדי לממש את ייחודו בעולם.