אלימות הדדית ביחסים זוגיים

הוצג בכנס השנתי של העו"סים 2004

ד"ר שרה איוניר

מכון שינוי – המרכז הישראלי לתהליכי שינוי, קיבוץ גליל-ים

תקציר: מקרי אלימות הדדית ביחסים זוגיים, שאינם גובלים בסכנת נפשות, נופלים בין הכיסאות, בין מסגרות החוק למסגרות טיפוליות, ואינם מטופלים. מחוסר ידע ושליטה על מיומנויות טיפול רלבנטיות, נמנעים מטפלים זוגיים רבים, מחשיפה וטיפול בתופעה במסגרת הטיפול הזוגי. חוויות של פחד, בושה, השפלה וכשלון המתלוות לפעילות האלימה, אף הן פועלות לטשטוש קיומה הנרחב של תופעת האלימות ההדדית ביחסים הזוגיים ומונעות את הטיפול בה.

המאמר ידון במקורות סמויים וגלויים של כוח, בסימטריה הממאירה, בקונפליקטים ובלבול בערכים, ובחוויית ההצפה בחרדה התוך אישית, כמושגים מנחים להבנת התופעה. יוצגו עקרונות טיפול במסגרת טיפול זוגי, חווייתי רב מימדי, ממוקד. יוצגו צעדי הטיפול שיעברו דרך: בניית הסמכות של המטפל, התערבויות סמכותיות להפסקה מידית של האלימות הפיזית, הבנת המשמעויות שכל אחד מבני הזוג מביא לפעילות האלימה, הבנייה מחודשת של ערכים, והעצמה רגשית חווייתית להפעלת ההשפעה הדדית חיובית.

"בפעם הראשונה כשהוא היכה הלכתי למשטרה, ואז הבנתי שזה יפעל נגדי, (יפתחו תיק פלילי, הוא לא יוכל לעבוד ולפרנס, ישללו את רשיון הנהיגה שלו), אז החלטתי שאני לא אהיה פסיבית, אני אפגע בו, בציפורניים, במספריים, העיקר שאני אהיה האחרונה…".

ההרצאה

"בפעם הראשונה כשהוא היכה הלכתי למשטרה, ואז הבנתי שזה יפעל נגדי, (יפתחו תיק פלילי, הוא לא יוכל לעבוד ולפרנס, ישללו את רשיון הנהיגה שלו), אז החלטתי שאני לא אהיה פסיבית, אני אפגע בו, בציפורניים, במספריים, העיקר שאני אהיה האחרונה…".

ככה היא ספרה בהתחלה, אבל הסיפור שלו, שקבל אישור עובדתי על ידה, סיפר על סטירות שהיא סטרה לו באמצע הרחוב, עוד כשהיו חברים.

ביוני האחרון התפרסם בעיתונות בארה"ב מאמר שדיווח על ממצאי מחקר של  חוקרת בשם Debora Capaldi מאורגון שהראה שכמות הנשים שמכות הראשונות או שמחזירות מכות, הרבה יותר גדול ממה שחושבים בדרך כלל. עם זאת, חוקרים בשם: Miriam Eherensaft מאוני' קולומביה, ו – Murray Strausמאוני' ניו-המפשיר. אך עדיין גברים מכים יותר חזק, ונשים מצויות בסכנה גדולה יותר. הם מציינים שנשים שאינן מודעות להדדיות, מסכנות את עצמן. המאמר יצא בקריאה להציע מודלים חדשים לטיפול בתופעה זו. הממצאים אישרו שאף על פי שנשים יותר פחדו מגברים, גברים בטאו תחושת איום מן הנשים.

ההגדרה שלי להרצאה זו תהיה: אז"ה (אלימות זוגית הדדית) הנה אינטראקציה של פגיעה פיזית הנעשית באופן אקטיבי ע" שני בני הזוג. דורית אלדר – אבידן בספרה: בוחרות בחיים: נשים מוכות גוברות על האלימות: אומרת ש" אלימות היא ביטוי מוחצן התנהגותי של רגשות מסויימים, ויחד עם זאת היא משפיעה על העולם הרגשי ומשנה אותו" (אלדר אבידן 2003, עמ' 15) ההסתכלויות שלי מאשרות את התפיסה שלהיות מעורב באלימות כאלים או קרבן או שניהם, הופך להיות חוויה גרעינית שמיצרת סביבה תפיסות עצמיות ותפיסות עולם, והתנהגויות נלוות, אשר מתחזקות בחזרה את האלימות.

במאמר להלן אתאר מספר מרכיבים שגיבשנו במכון במהלך עבודה עם אלימות זוגית הדדית, ואציג מודל טיפולי הבנוי על אסכולת מכון שינוי כפי שפותחה במכון.

אלימות תמיד מתקיימת בקונטקסט, אבל באלימות חד צדדית, מתקיים שיתוף פעולה דרך פסיביות ודפנסיביות של קרבן האלימות, או ע"י פרובוקציות מילוליות של בת הזוג (רוב מעשי האלימות הפיזית נעשים ע"י גברים נגד נשים). שני מרכיבים שמאפיינים אלימות הדדית בהם אדון בעבודתי במאמר זה, יהיו האלמנטים הבאים:

1. קיומה של דמוניזציה הדדית
2. רמת גירוי – תגובה גבוהות משולבות בביטוי רגשי חריף מתוחזקות ע"י חוסר ברירת פרידה.

קיומה של דמוניזציה הדדית

באלימות הדדית נוצר תהליך מצטבר של דמוניזציה הדדית. הפיכת השני לדמון היא אירוע בו משתמשים באירועים אמיתיים, אך מכניסים בהם פרשנות שלילית שטנית עם רגש ודרמטיות חזקים.

הפיכת השני לדמון, מגבירה את השיחה הפנימית העויינת, ומפסיקה בחינה מציאותית של השני. כל אחד אומר לעצמו: האויב השטני לפני, אני מוכרח להתגונן כדי לשרוד ולכן אני חייב לתקוף. הדמוניזציה הופכת את האחר ללגמרי שחור ואת עצמי ללגמרי לבן, ובכך מקשה על self owning – לקיחת בעלות על רגשות והתנהגויות. המטפל שואף לעבוד בנפרד וביחד להפרכת הדמוניזציה של השני.

דוגמאות שח. מביאה כדי להראות שבעלה הוא מוזר וכנראה חולה נפש ומסוכן:

הוא אוהב רק להשתולל עם הילדים, רק זה מה שהוא יכול לעשות עם הילדות. הוא משוגע, הוא שר שירים בערבית וברוסית. הוא מדבר בכל מיני שפות וזה מפריע את השלווה בבית. הוא אמר לי שהוא לא יעשן והתברר לי שהוא עישן מחוץ לבית. הלכנו לבית כנסת, ופתאום לא ראיתי אותו ולבסוף התברר שיצא החוצה. רק משוגע יעשה כך. הוא רוצה להוציא ספר, רק מפני שגם אני הוצאתי ספר. הספר שלו מטופש (לא קראה אותו, זה על מין (זה לא על מין אלא על אהבה), וזה יהי בושה למשפחה. (הראה לנו את הספר, משהו תמים וילדותי).

הוא נתן לאחותו הלוואה, וידע שאני לא אוהבת את זה, לא צריך לעזור לה, אבל הוא החליט כן לתת לה, לכן אי אפשר להאמין בו.

כל הדוגמאות מראות שכמעט כל התנהגות, שיוצרת אי נוחות מסויימת את צד אחד, נתפסת כאישור למופרעות העמוקה עד כדי סכנה של אותו אדם.

רמת גירוי – תגובה גבוהות משולבות בביטוי רגשי חריף

על פי המחקרים של Gottman ( 1994), הסכנות הגדולות לנישואים היו:

• ביקורתיות עם בוז
• התגוננות ובניית קיר (stone walling): כשהאשה צועקת ובוכה והבעל מראה מבט זגוגי, ללא רגשות
• כשזוגות נתנו לרגשות שלהם לצאת בהחמרה קיצונית: צעקות, קללות וכשיש תגובה פיזיולוגית ואי אפשר להפחיתה: רעידות, חרדה…
• כשהאיזון בין תגובות שליליות לחיוביות היה שלילי: על כל אמירה חיובית היו 5 שליליות.
• כשנתנו משמעות שלילית לדברים שהשני עשה: "אתה עושה את זה נגדי".

בעוד ג'ון גוטמן דן בתופעות הנ"ל כמנבאי גירושין בטווח של 3-5 שנים, הרי ברפרטואר הנפשי והחברתי של זוגות הסובלים מאלימות זוגית הדדית (אזה) לא קיימת האופציה לגירושין

רמת המוטבעות המוחית של המצבים הללו, ומכאן האוטומאטיות של הפעולות, הן גבוהות וחדורות ביותר.

עקרונות טיפול באלימות הדדית במסגרת טיפול זוגי, חווייתי, ממוקד ורב מימדי

הנחות מוצא לעבודה עם אלימות זוגית הדדית – אז"ה

• המטרה של הטיפול באלימות הדדית – הפסקת התקיפה הפיזית, והפחתת ההתעללות ההדדית.

• אלימות הנה בעיה נוירולוגית, פסיכולוגית, זוגית, משפחתית וחברתית, לפיכך מוצע:
  • פעולות נוירואפקטיביות שעובדות ישירות על המוח.

תרגול טוב של תיקון בהטבעה המוחית הוא לתת לשני מה שרוצים לקבל, והרבה, עד רמת האי נוחות. להיות נדיב כלפי מי שקשה במיוחד להיות כלפיו נדיב, למשל ה –EX שלכם או החמות, או איזה אויב אחר. אלו ממש transformational moments

למשל: יצירת מצב תודעה בטוח, כדי לאמץ מנגנוני התמודדות בשלים במקום מנגנונים הישרדותיים. וכן, ריבוי התנסויות חוויתיות רגשיות, רלבנטיות, שחוזרות על עצמם, כדי שיחרטו במוח.

(בטיפול להלן השתמשנו בגירויים רבים ובעזרים רבים כגון, שימוש בצוות מאחורי המראה, החלפת מקומות בין שני כיווני המראה, צפיה בוידיאו, תרגול של התנהגויות חדשות אחד מול השני, מכתבים טיפוליים, מטלות בית, הצהרות כתובות – כל אלה מתוך כלים שפותחו במכון שמפעילים השפעה באמצעות גירויים נוירו אפקטיבים)

• מפגשים זוגיים אינדיבידואליים ומשפחתיים (זוג, יחידים, זוג וילדים ומשפחות מקור, עם אפשרות של שילוב צוות רחב יותר.

טיפול זוגי לרוב הוא גם ההעדפה של המטופלים (ראה דיון בנושא זה Goldner (1998) עמ' 265, עם אפשרות של שילוב צוות רחב יותר. (ראה מאמר: חממה שבטית)

• שילוב פעולות טיפוליות בין-תחומיות לפי הצורך (קבוצתי, תרופתי)

• מוקד ההסתכלות וההתערבות יהיה בהיבט הפנומנולוגי אקזיסטנציאלי של ה"כאן ועכשיו" של התופעה. בשלב הראשון, של הכחדת ההתנהגות האלימה, יהיה פחות מקום לפרשנויות ולעבודה דינאמית על חומרים מן ההיסטוריה הפסיכולוגית של המשפחה. ההסתכלות תהיה מ – near experience, ומכן חשיבות התהליכים הבאים:
  • הווידוי – כל אחד מספר מה קורה שם ברמת ההתנהגות – תאור אובייקטיבי של האירוע, תוך מיקוד בהתנהגות של המספר לא כנגזרת של ההתנהגות המערכתית.
  • המטפל (ויותר מאוחר בן הזוג) יהיו בפוזיציה של האמפתיה כדי לאפשר לכל אחד מהם לספר בגלוי את החוויה הסובייקטיבית, במהלך ההתנהגות האלימה. (אמפתיה ואינטרוספקציה RER, 1996שרה איוניר)
  • הפרדה בין ההתנהגות האישית האובייקטיבית (זה מה שעשיתי…) לבין החוויה הסובייקטיבית (זה מה שהרגשתי בגוף, ברגש במחשבה) (זה חלק מתהליך הדיפרנציציה הבואניאני).
  • הבנת מעגל האימה ההדדי באמצעות 'אנטומיה מיקרוסקופית של האירוע'. האירוע האלים הוא זירת ההתרחשות של העימות הנפשי, ושם יש לחשוף אותו כדי להבינו. בשלב זה המטפל מעוניין בעובדות (על מעשים ורגשות) ולא בהשלכות ופרשנויות וניתוחים.

הסתכלות כזו באמצעות העין של המטפל, מאפשרת גם לבני הזוג לראות את 'התמונה השלימה', בעוד שכאשר הם 'בעין הסערה', הם נתונים לטרנס אובססיבי הדדי, שאינו מאפשר להם לראות את הקונטקסט המעצב את התנהגותם.

נקודת המוצא לטיפול היא שאירוע ההתעללות אוצר בתוכו את הקונפליקט היסודי של הנישואים, או כמו שאני אוהבת לקרא לזה: את ה – DNA (חומצת גרעין המכילה את הגנים נושאי החומר התורשתי – המטאפורה היא שהסתכלות חודרת לתוך האירוע הקונפליקטואלי הבודד נותנת אינפורמציה על מבנים של דמויות ויחסים מופנמים, פחדים, ומנגנוני הישרדות) תוך הקשבה וחקירה של תיאור האלימות ההדדית, המטפל מקשיב לנושאים הקושרים רגעים של אלימות, לסוגיות טעונות בעלות משמעות מיוחדת עבור כל אחד מהם.

• יש לבנות יכולת אבחנה בין השתתפות בפעולה, אחריות ואשמה. (כשבני זוג שותפים לבניית אינטראקציה, זה עדיין אינו אומר ששניהם אשמים כשאחד שבר את האף לשני.)

מרכיבים מרכזיים בטיפול תוך הדגמות ממקרה א. וח.:

ארז וחדוה (שמות וכל הפרטים המזהים בדויים) בני כ – 30, הורים לשתי ילדות. הטיפול בוצע במסגרת פרקטיקום בהדרכה חיה מאחורי מראה, במכון. הטיפול משלב עבודה של שני מתמחים ושלי לסירוגין. בהצגה זו אציג את המטפלים כאחד. לצוות מאחורי המראה יש מקום חשוב בטיפול במכון. במיוחד יש לכך רלבנטיות כשמדובר באלימות, כי נוכחות קהל גדול יותר יוצרת העצמה של הרגשות ולכן של ההפנמה, גם בשל קהל העדים שלפניו עומדים ונותנים דין וחשבון קבל עם ועדה. וגם בשל התמיכה והאהבה החזקים שבני הזוג מקבלים מן הקבוצה בתהליך הריפוי ושיקום (ראה מודל "החממה השבטית" שפורסם ע"י חביבה ואני)

• בניית הסמכות של המטפל והצהרת הפסקת אלימות – המטפל צריך לבנות רספטיביות של המטופלים ושיתוף פעולה עם הוראותיו.

פגישה עד שלש פגישות – הערכת הבעיה לקראת טיפול ויצירת חוזה – כולל היכרות עם בני הזוג, הסבר על הטיפול, בדיקה אם ניתן להסתפק בטיפול זוגי או שיש צורך בהפניית אחד או שני בני הזוג בנפרד במקביל או לפני הטיפול הזוגי, לטיפול גמילה מאלימות. שלב ההערכה הופך להיות שלב בניית הסמכות, הגדרה גבולות הטיפול (אסור בשום אופן להמשיך את האלימות או כל התנהגות מסוכנת אחרת). המטפל מגדיר עקרונות מוסריים ברורים מאד ללא פשרות נגד תקיפת גופו של הזולת, נשיאה באחריות של האדם על התנהגותו וחובה לתת דין וחשבון על מעשיו, (ללא קשר עד כמה הוא היה מגורה). אמירה קבועה שלי: "אנחנו פה מטפלים באנשים בריאים, אלימות שייכת לעולם הקרימינלי- ואז תטופל ע"י החוק, או לעולם הפסיכיאטרי – ואז תטופל ע"י אשפוז ותרופות. אתה יכול להחליט אם אתה אחד מאלה, או אדם בריא בנפשו שאינו קרימינל, ואז האלימות תופסק מיד."

לבני הזוג מוסבר מהלך הטיפול, מישכו של השלב הראשון, ועניין ההצהרה על הפסקת אלימות. בפגישות האינדיבידואלי ייערך ברור עם כל אחד בנפרד אם ישנם דברים שפחד לאמר בפני בן הזוג, תכנית לא גלויה שיש לו, בדיקת רשת התמיכה של כל אחד מהם, וסודות אחרים. המטפל עורך בנוכחות שני בני הזוג 'הסכם של שמירת סודות' שמותר לכל אחד לספר בפני המטפל ביחידות והמטפל שומר בסוד מבן הזוג האחר.

אחרי פגישה ראשונה יש צורך לצאת עם:

1. המטפל מבין אותי
2. יש פתח של תקווה
3. משהו שניתן לעשות כדי להכניס שינוי מידי

• הווידוי – תאור מעשה האלימות

בפגישות המשותפות המטפל שואל פרטים על האלימות, מה התכיפות, כמה פעמים בשנה, מאז נישאו, מה קורה בדיוק, מה הדבר החמור ביותר שקרה. מי פוחד ממי (למרות ששניהם אלימים בד"כ האשה פוחדת והגבר אינו פוחד, כי כוחו הפיזי רב משלה. הוא אינו פוחד אבל הרגש העיקרי שלו הוא ההכחשה והבושה. הוא נאלץ להתגבר על הבושה כדי להתחיל לתת דין וחשבון על מעשיו, לקבל בעלות על רגשותיו והתנהגותו (self owning), להכיר באשמה.

מטפל- מה זה האלימות הגופנית שלך, מה אתה עושה (צריך להתחיל לבנות את הוידוי ומכאן את ה – self owning, ומכאן את חוזה הפסקת האלימות)

ארז – אני גורם לה לא לעשות לי את מה שהיא עושה (מתאר איך היא מקללת אותו וצובטת)

מטפל לא משנה למה אתה עושה, מה אתה עושה.

ארז – זה נראה לי קצת מוזר להסתכל רק על צד אחד…

מטפל – אני אשמע גם את הצד שלה

ארז – אז אני גורם לה להפסיק, אם זה במשיכת שערות, בשריטות במכות על הידיים שנשלחות אלי, עד מצבים כאלה. אם היתה אלימות פיזית בינינו 8-9 פעמים אני לא חושב שנתתי לה בפנים או דברים שיסכנו אותה. אם זה סטירה אז היו סימנים על הפנים, ומכות בגוף שכן היו לה סימנים

מטפל – מה זה מכות בגוף דברת על אגרופים?

ארז – זה מכות כאלה (מדגים עם היד). היא תמיד תחזור אלי ותגיד אני אהיה האחרונה.

מטפל. (להלן שאלות שנשאלות כל אחת בנפרד כדי לקבל תשובות מפורטות. באיזה מקומות בגוף אתה עושה את זה? יורד לה דם? האם יש לה סימנים כחולים? כמה פעמים זה היה השנה? האם זה מכה אחת או נמשך לאורך זמן?

מטפל – אנחנו רוצים יותר להבין, אז אתה מושך לה בשערות, כשאתה מושך בשערות מה קורה לה, השערות נתלשות?

ארז – לא נתלשות שערות, נשארים עליה סימנים כחולים. כשאתה נותן את המכה אתה לא שואל: יישאר עליה סימן או לא יישאר עליה סימן, אתה רק חושב להכאיב כמה שאתה יכול.

מטפל – לא אתה, כשאני…(מתקן את השפה כדי לקבל את ההרגשה שהוא עצמו עושה את זה.)

ארז – כן, כשאני מרגיש מותקף אני באמת לא חושב עליה ושכואב לה, אני רק מכאיב כמה שאני יכול כדי שיא לא תמשיך לתקוף אותי.

 Pat Lovמציעה 3 אסטרטגיות כדי להתגבר על דברים הטבועים במוח, ולהטביע אחרים.

Repetition – חזרה על דברים שוב ושוב (למשל כמעט כל פגישה הוא היה צריך להקריא את הצהרת הפסקת אלימות.)

Kindness – כשמדברים בקול ובטון שהשני יכול לשמוע, אדם בד"כ לא מקשיב לביקורת המוטחת בו.

Surprise – הפתעה, אם אומרים משהו לא צפוי, זה מבלבל ומשחרר הטבעה מוחית.

(למשל שאסור לו לחבר את המעשה שלו עם הגירוי שלה. בד"כ הוא מרגיש שהיא הביאה אותו לכך)

(המטפל צריך לשאול ברכות אבל בבהירות (לא כמו חוקר משטרה, אלא כמו חבר מתעניין ללא שיפוטיות בקולו). צריך לגרום לו להמשיך את הוידוי. שהוא יכיר בדבר שהוא עושה, ויש לרדת לפרטים. (הוא צריך לחיות מחדש בצורה מודעת בנוכחות קהל את המצב את ההתנהגות ולהכניס יכולת להרגיש כאשר הוא עושה את זה, להרגיש אותה ולהרגיש את עצמו, כדי למנוע ספליט בין העשייה הפיזית שמחוברת רק לזעם, ולהתחיל להרגיש חיבור לרגשות חמלה ואמפתיה כלפיה ומודעות עצמית ברגע אמת.

הכרה בחומרת המעשה, רגש לא נעים כלפי המעשה, ותחושת אשמה, משחררים את המוח מהטבעה. אני שואלת לעיתים קרובות: (ברכות) "אני מתרשמת מן הערכים הטובים שלך, אתה לא נראה לי אדם שיפגע בזבוב, איך זה בשבילך להיות גבר אלים" אנחנו רוצים ליצור את הבושה מן המעשה כדי לנער את המוח מן הקבעון שלו שהבושה היא כי היא פגעה בגבריות שלו.

בהמשך (המטפל צריך לקבל את אישור הצד השני שהתיאור מדויק וכולל הכל. עליו להתמודד עם נסיונות הכחשה ושכחה לכאורה של שני הצדדים, אם בשל הבושה ואם בשל הרגשת האשמה, או הקושי לקחת אחריות☺. ח. פחדה להכיר בעובדות פן תצטרך להסיק מסקנות ולפעול באופן חוקי.  (להתלונן, להתגרש)

מ – (לח.): האם התיאור שלו על האלימות שלו כולל את הכל?

ח. – כל ההתנהגות שלו אצלי מחוקה. קשה לי שהוא ילך להתלונן, זה יכול לשים אותי במצב עוד יותר גרוע.

מ – המחיקה היא הכחשה שיש לה סכנות כבדים מידי, קודם מכירים במה שקורה ואחר כך מחפשים מה ניתן לעשות.

ח – נכון, טוב, תמשיכי לשאול אותי

מ – כמה האלימות קורית מה התדירות, כמה פעמים זה היה השנה?

ח – (מתקשה מאד לענות, עושה הכחשה) (בוכה) אני מנסה להזכיר לעצמי אבל בגלל שאני לא יודעת איך להתמודד עם זה אני שמה את זה במגירה בצד. (בוכה ונרגעת) פעם בחודש חודשיים.

מ – האם מאז התחלתם את הטיפול היה אירוע?

ח.- לא!

הווידוי של חדווה:

מטפל – למרות שאת מתגוננת, מה האלימות הגופנית שלך, מה את עושה

חדוה – כשאני..יש לי את נשק הציפרניים, זה טוב לי כי אין לי הרבה כוח.

מטפל – מה את עושה בציפרניים

חדוה – כשהוא בא להרביץ לו אני מחזירה אני שורטת אותו. כשלא הייתי עושה כלום, והוא הרביץ לי, פיזר לי את התיק, שפך את הדברים על הרצפה ושאני אנקה (בוכה)לשבור לי בשמים, ואני הייתי מתלבשת ובורחת לעבודה, בורחת מן החלון, יום אחד ברחתי לחברה, והלכתי למשטרה, והחוקרת אומרת לי שזה יפגע לו ברשיון נהיגה, בעבודה, ושאלתי את עצמי מה אני עושה, נוסף על המצב שלי אני גם אביא למצב כלכלי קשה במשפחה, ואני אזיק יותר לעצמי. ואז באתי עם החלטה ואמרתי לו שבמידה שהוא מחזיר לי אני אחרונה ואני אחזיר לו. ובכל פעם שהוא הרביץ לי אני לא יודעת מאיפה היה לי הכוח להיות אחרונה ולדעת שזה יבוא לי עוד פעם ועוד פעם, אבל לא הסכמתי להיות הפסיבית יותר. הייתי צריכה שמשהו ייתן לי כוח, והלכתי לבנות, פחדתי פחד מוות. אם תשאלי אותי מה בדיוק קורה ואיך זה מתפתח לא הייתי זוכרת כי אני שוכחת את זה. איך יכול להיות שבמשפחה שלי זה נהרס לי. (בוכה) אם אני לא רושמת אני פשוט מדחיקה את זה.

שתיקה ארוכה…..

מטפל – אני מבינה כמה זה כואב. אבל חשוב לנו לדעת מה קורה לך בסיטואציות האלה

חדוה – (מתאוששת) החלטתי שתמיד אני אפגע בו. שאם הוא יפגע בי או בבנות, כל מה שבא ליד…עט או נעל

מטפל – איפה את שורטת אותו

חדוה – הידיים, איפה שהוא מרים עלי

מטפל – את שורטת אותו…מרימה נעל, מה את עוד עושה

השאלות מתמקדות בעשיה שלה, אבל במקביל המטפל שומע וקולט שהיא מופעלת תחושה חוסר ברירה, ע"י ההחלטה שהיא תמיד תהיה וידה על העליונה, ושהיא צריכה להגן על הבנות, נושאים שיטופלו בשלב אחר.

"ע"י כך שמביאים קדימה את החוויה של האשה (הנפגע), אשר היתה לגמרי מוסתרת מן הקליטה של הגבר (הפוגע) את עצמו, יוצרים עבור הגבר (הפוגע) קונטקסט לאמפתיה עם הפגיעה של האשה (הנפגע), במקום להכחיש באופן תגובתי את האחריות האישית שלו לכך, והאשמת האשה השני או ניסיון לתבוע את הפוזיציה של הקרבן לעצמו". (Goldner, 1998, p. 280). המטפל, ביחד עם הפוגע, עד לחוויה הרגשית של הפגוע. המטפל משחרר את הפוגע ממצב הקורבניות שלו כדי לחוש את השני ולהיות בהזדהות ובאמפתיה איתו.

המטפל חוקר את המשמעויות שכל אחד נותן (Goldner 1998, p214) האם זו הגנה עצמית, האם זו אסטרטגיה להפחדה, או להוציא משהו מן השני תחת איום, או האם זה ניסיון לגרות התקפת נגד כדי לשחרר את התגובה הבלתי נמנעת או כדי להצדיק אלימות הבאה אחריה.

נשאלות שאלות על ההיסטוריה של אלימות עם נשים אחרות, עם ילדים או אחרים. שואלים על שימוש בסמים ואלכוהול, (המנמיכים אינהיביציות) בודקים את הרקע התרבותי ותפיסות של אלימות כלפי נשים וילדים במשפחותיהם ובתרבותם. בודקים מימד נוירוביולוגי של ההתנהגות.(התפרצויות זעם, טנטרום, בעיות קשב והיפראקטיביות, פגיעות ראש).

הצהרת הפסקת אלימות

בעקבות הוידוי השלם שני בני הזוג צריכים לנסח בבית הצהרת הפסקת אלימות אישית:

מטפל – בסיכום פגישה ראשונה, לאחר הוידוי (מרגיע את האוירה בקולו) אני באמת מרגישה את המוטיבציה שלהם לתקן בזה שהם כנים וגלויים בדבר כ"כ קשה. אני ממש מרגישה את הכנות שלכם.  אנחנו מרגישים שאתם באים עם ערכים משפחתיים טובים ולכן חשוב לכם לתקן את המשפחה. אבל מבחינתנו תנאי לטיפול זה הפסקת האלימות מצד שניכם.

אני מבקשת שכל אחד יקח נייר ועט ואני אכתיב לכם נוסח של הצהרה.

1. אני מכיר/ה באלימות שלי שמתבטאת ב………(כל אחד מנסח את האלימות הפיזית של עצמו)
2. אני מצהיר/ה שהחלטתי להפסיק לגמרי את האלימות הזו.
3. מה אני מתכוונ/ת לעשות כשאני אהיה אלים/מה (אם במקרה תצא לי אלימות, מה אני מתכוון לעשות: קורא למשטרה, לבית משפט, יצא/ת מן הבית)
4. מה אני מתכוון לעשות כשבן/בת זוגי יהיו אלימים

ההצהרה של ארז:

מ – אני רוצה לראות את ההצהרות שכתבתם:

1. א – קורא: אני מכיר באלימות שלי שמתבטאת ב – בעיטות, מכות על הידיים וסתירות.

2. אני מצהיר שהחלטתי להפסיק את האלימות הזו.

3. מה אני מתכוון לעשות כשאני אהיה אלים – …

מה  הרגשתי – הרגשתי חרטה, כעס על עצמי, כעס על חדוה

מ – לא התייחסת למה אתה מתכוון לעשות אם לא הצלחת לשלוט על עצמך והייתי אלים. רגשות בעניין זה פחות מעניינים, מעשים מעניינים.

מה אני מתכוון לעשות כשאני אהיה אלים – …אחרי שהייתי אלים, או תופעל נגדי אלימות…אתרחק, כדי לא להיכנס למערבולת הזו ואם זה יקרה אצא מן הבית. אם היא אלימה כלפי או היתה אלימות משותפת אני הולך למשטרה, מתלונן (עליה) או מסגיר את עצמי (כשאני אלים).

• יצירת קונטקסט לשינוי – יכלול בניית שפה שאינה מכסה ומטשטשת. שני בני הזוג צריכים להיות סובלניים למילים כמו: אלימות, התעללות, השפלה, פחד, בטיחות, הוגנות. המטפל מפסיק שפה של הדדיות והשלכתית: "היא גרמה לי להתעצבן, היא הביאה אותי לכך", ומפתח שפה של 'בעלות על התנהגות ורגשות' (self owning) ואחריות מבלי לקחת בחשבון את הנסיבות: אני דחפתי אותה, שרטתי אותו בציפורניים. האשה גם לוקחת אחריות מליאה על הביטחון שלה. הדיבור על פחד, השפלה ובושה, מביא לתגובות רגשיות מידיות אצל שני בני הזוג, אצל האשה – המטפל לא ירצה לאפשר לה לטשטש את זה ע"י שכחה והכחשה. הכחשה יכולה לקרות בגלל תחושה של חוסר אלטרנטיבות, במקרה כזה יש צורך לחבר מיד להכרה באלימות את האלטרנטיבות.

המטפל צריך להיות מסוגל להכיל אמיתות נוגדות" (contradictory truth) (Goldner, 1998, p268) למשל האפשרות שהאשה יכולה להמשיך לאהוב גבר שפוגע בה, שהגבר יכול להכות, אבל גם לפנק ולהעריץ. הקונטקסט לשינוי צריך להיות רחב מספיק כדי שיוכל לעבור באופן חופשי בין "תיאוריות שונות של שינוי" theory of change)). לכן הקונטקסט יכלול יכולת של המטפל מפוזיציה לפוזיציה, לעיתים סמכותי ותקיף, לעיתים רך וחובק, לעיתים משועשע וסקרן, לעיתים רציני וחמור לפעמים בחמלה ולעיתים בדרישה, וככל האפשר אוהב ורוצה את טובת האנשים שלפניו.

זיהוי התסריט של בניית המתח והאלימות והבנייה מחודשת של הקונפליקט ללא אלימות

• המטופלים מספרים כל אחד בתורו את האירוע. עובדים עם כל אחד מהם בנפרד בשיחה הזוגית. המטפל מפרק את הרצף של הסיפור, ומחדיר (insertion) חוויה חדשה: חוויה גופנית – מודעות למתח הגופני המתעצם, (היכן בגוף אתה מרגיש את הזעם, תאר את ההרגשה, איזה אסוציציות או זכרונות ההרגשה הגופנית הזו מעלה, תן שם להרגשה…) והרפיה של הגוף. פרשנות חדשה לאירוע – אפשרות להסתכל מנקודת מבט אחרת. (הוא קם בבקר לילדה, ח. ישנה, והתעוררה בזעם כשנגע בה. א. ראה בכך השפלה ותיעוב. "מטפל: האם יש עוד אופנים שאפשר להבין את התגובה החריפה שלה? א. אולי הערתי אותה באמצע חלום, אולי הכאבתי לה…, התגובה הרגשית שלו נוצרת בעקבות התפיסה והפרשנות שהוא נותן להתנהגותה.) החדרת תפיסה רוחנית ערכית – גיוס חמלה, ויתור, הבנה שהכוח והעצמה מצויים בניסיון שהאדם הועמד בו. (האשה מאשימה אותו שנתן לאחותו עזרה כספית מאחורי גבה. מטפל: איזה ערך את יכולה לראות בהתנהגות שלו: אשה: הוא תמיד הגן על האחות הזו, גם מפני ההורים, בזכותו היא יצאה שפויה, למעשה אני מחבבת אותה ומעריכה אותו שלא התעלם ממצבה הקשה.)
• המטפל עוקב אחר סוגיות המחברות את מצב האלימות עם סוגיות טעונות עבור כל אחד מהם, ומפרק אותן

(בהמשך הפגישה הוצאנו אותם לחדר הצפיה, כדי לצפות שוב ביחד אתם בקטע רווי האשמות והשפלות מתוך השיחה הטיפולית שלהם. מטרת העבודה הזו היתה ליצור יותר מודעות עצמית של כל אחד לאופן התקשורת של עצמו, מתוך מרחק שבהסתכלות. ביקשנו מכל אחד מהם להתבונן בתקשורת של עצמו, ולציין מה הוא עושה שמקדם את הדיאלוג, ומה מתוך מה שהוא עושה, מחבל בזרימה של הדיאלוג. הושבנו ליד כל אחד מהם איש מן הקבוצה ככתבן, וביקשנו שבכל פעם שהם רואים משהו, שיגידו לו, והוא ירשום. הם צפו ביחד אתנו, היו מאד מרוגשים. לאחר מכן היא אמרה שמאד כואב לה להיות "בסרט הזה" ובכתה (התביישה באירוע המשפיל אבל לא יכלה לראות את ההתנהגות המשפילה שלה כלפיו. אמרה שהיתה גאה בעצמה שהיא אומרת מה שיש לה להגיד, וגם אם זה חוסם שיחה היא לא מוותרת. "זה דבר שחשוב לי כי זה מה שנשאר לי.

האלמנט של מלחמת חורמה, שהיא מוכרחה בכל מחיר להגיד את המלה האחרונה, חזר שוב ושוב בתוך האירועים המסוכנים.

הטיפול בסוגיה הטעונה):

אחת ההשערות שלנו היתה, שכבת שביעית במשפחה של בנות, היא ראתה הרבה דיכוי של נשים והחליטה לקחת עמדה גברית, ש"לה לא יעשו את זה". היא היתה מאד הגנתית על משפחתה ותמיד תיארה אותה כמשפחה חמה ותומכת למרות שבמציאות לא יכלה לבקש מהם עזרה, ואנו לא רצינו לערער באופן חזיתי על תפיסתה את משפחתי.

…(קטע מתוך הפגישה שלי עם ח. א. יושב מעבר למראה עם הצוות)

מטפלת/שרה – זו חידה, שאת אמרת שהיית הכי קטנה ופינקו אותך, ולכאורה היית צריכה להיות מאד נינוחה ומפונקת, אבל את כל הזמן נלחמת. סיפרתי לה שאבא שלי גדל במשפחה של 12 ילדים, ולאחר מותו מצאנו מכתב שבו הוא מספר שנולד להורים זקנים ולמעשה כולם היו עסוקים ואף אחד לא ממש רצה בו…

ח. אולי רציתי להיות בן (במצב מהרהר…)

מ/ש. כל החיים הוא ניסה להוכיח את עצמו כדי להצדיק את קיומו. רק בשנותיו האחרונות הוא הפסיק להילחם והתחיל ליהנות מן האהבה סביבו ומן החיים.

ח. שאלתי את אבא שלי אם רצה בן, הוא אמר שהוא מאושר כי יש לו בנות כ"כ נפלאות.

מ/ש. הוא נשמע איש מאד חכם, אבל בסיטואציה שאת ילדה נבונה את מבינה שהמשפחה חיכתה שיהיה בן, ומגיבה לזה…אני תוהה מתי תוכלי לוותר על מלחמות וליהנות מהכוח שההשפעה הנשית נותנת.

ח. אני חושבת שיש בי את זה, אבל על חירות הרי  צריכים להילחם.

מ/ש. רק עמים מדוכאים צריכים להילחם. למי שחזק מבפנים יש דרכים אחרות. בשביל שינוי לוקחים סיכון. שניכם כבר לוקחים סיכון.

• הפרדה בין החוויה בהווה מול בן הזוג לבין חוויות עבר קשות, שהאלים נוטה לחבר אותן: "ראיתי שהיא מסתכלת עלי כמו 'חתיכת אפס', כאילו הייתי תולעת, ככה בדיוק אבא שלי היה מסתכל עלי, בדיוק ככה היו העיניים שלו לפני שהיה מפליק סטירה ואומר אולי ככה יפתח לך הראש ויצא השכל". המטפל יכול לשאול: מה ההבדל בין אבא לבין אשתך? מטופל – היא גם יודעת להיות רכה, היא עושה בשבילי דברים, סולחת לי, אמא טובה לילדים שלנו. מטפל: תסתכל אליה בעיניים, עכשיו לאט, האם אתה יכול להרגיש את מה שעכשיו אמרת עליה? מה אתה מרגיש עכשיו (כשהמטופל מדבר בהערכה ואהבה על ואל אשתו הנוכחת בחדר, נוצרת רכות גם אצלה. המטפל מלווה את ההבנייה של החוויה הגופנית, ומעודד את המטופל להישאר שם הרבה זמן כדי להפנים ולהטמיע את הרגשת הדיפרנציציה בין האב המתעלל לבין אשתו. התערבות אחרת – להזכיר לו ברגעים של ערבוב החוויות, את ההחלטה המוסרית שלו להפסיק להכות, ולהחזיר אותו לשליטה עצמית. אפשר לתת לו כסימן את המחשבה שעולה כמאותת לעצירת התהליך. אני מעדיפה לתת כתמרור אזהרה, איתות גופני. (יש צורך ללוות את הטיפול בהפניית הקשב לחוויה הגופנית וכך האדם לומד להכיר את הסימנים המוקדמים לפעולה האלימה.

אנטומיה של המקרה (על סף אלימות)

ארז – הילדים צריכים להגיע להסעה ואני נוהג לקחת אותם. היא החליטה שהיא עוד צריכה לשים לילדה סיכות בשיער. אני אמרתי לה חדוה, תני לי את הסיכות וכשנחכה להסעה אני אשים לה את הסיכות. ולא, היא תשים לה עכשיו את הסיכות. אני מחכה, ואמרתי לעצמי אני לא אשתף איתה פעולה ואתן לה הצדקה להוציא עלי כעסים, וחיכיתי.

מה אתה רוצה להגיד בדוגמא?

ארז שהיא עושה דברים כדי להוציא אותי מן הכלים.

מטפל – כמה זמן היא עיכבה אותך?

א – דקה או שתיים

מ – מה הרגשת?

א – שזה התעקשות מיותרת, שהיא מחפשת עכשיו לריב, כמו שזה קורה כמה פעמים היום. תמיד יש ריב לפני שאנחנו יוצאים.

מ –  מה עשה לך את התחושה שעכשיו היא מחפשת לריב?

א – שהיא לא נענית לדרישה ההגיונית שליה שלי

מ – כלאמר אתה מציע משהו שהיא לא מסכימה ואז אתה אומר לעצמך הנה היא מחפשת לריב

א – אולי בדוגמא הזו זה נראה דבר פעוט אבל בגלל שאני חווה את זה כמה פעמים ביום אז אני מקשר את זה (מתחילה הסתכלות ספציפית ולא מכלילה באופן שהופך אותה תמיד נגדו). היא מחפשת סיבה לריב ואם רבים יש לה הצדקה להיות כעוסה.

מ – אז התחלת לכעוס?

(מתחילה עבודה על התהליכים הקוגניטיביים רגשיים בהסתכלות מיקרוסקופית)

א – לא, רק בלב, ואז היתה לי צומת דרכים, או לוותר ואולי נפספס את ההסעה ונקח אותה באוטו או לריב, לשתף פעולה עם השטנץ. אמרתי אני מוותר כי האופציה שניה גרועה הרבה יותר

(הדרכה – לא לתת לו לחמם את עצמו ולהגיד לעצמו שוב ושוב שהיא רוצה נגדו ושהוא קרבן, אלא להמשיך את ההסתכלות על התסריט האמיתי כדי להבין את הדפוס הזוגי עם השאלה: ומה קרה אז…הסתכלות של רנטגן בלי לדבר עליה רעות)

מ – מה עשית

א – חיכיתי

מ – מה חשבת

א – הייתי מרוצה שהלכתי בדרך הזו ואמרתי לעצמי שאני בסדר, אבל אמרתי לעצמי עוד פעם היא עושה לך את זה

(גם כשאינו מגיב הוא ממלא את מוחו בכעס עליה ומתסיס את עצמו, הוא אינו מנסה לראות את הצד שלה באופן חיובי)

מ – (חותכת אותו ומחזירה אותו למה שקרה) אחר כך הלכתי עם הילדה ודברנו כרגיל ולא רציתי שהיא תתחיל את היום עם הרגשה לא טובה.

מ – לחדוה: ספרי את את הסיפור מנקודת המבט שלך

ח – הסיטואציה הזו לא זכורה לי, אני לא יודעת על מה הוא מדבר, כנראה זה היה אחד הבקרים השבוע ולא ראיתי משהו מיוחד. הסיכות זה בדיוק שניה וחצי. אמרתי לו אתה יכול לרדת כדי שההסעה תראה אותך ויחכו, שיש היתה מדביקה אותך. אני אוהבת לשים לה את הסיכות בבקר שזה לא יפריע לה בעיניים הוא לפעמים שם לה את זה בצורה לא נכונה ואני אוהבת לשים לה את הסיכות. מה שמפריע לי שהוא מלביש עלי דברים כאילו אני עושה את זה בכוונה ונגדו ואין לזה אחיזה במציאות

מהגנה עצמית להעצמה רגשית חווייתית להפעלת השפע הפנימי והשפעה הדדית בריאה

הגנה עצמית משרתת את ההישרדות, ומתמקדת בעצמי ואינה לוקחת בחשבון את ההשלכות של ההתנהגות המתגוננת/ מתקיפה על השני.

(אי הסכמות טבעיות בין הורים מתפרשים כמלחמה: היא לא יכולה לסבול כשהוא משתולל עם הבנות, שר קופץ איתן היא רואה את זה כפגיעה ישירה בה, והוא לא יכול לסבול כשהיא יותר מידי משקיעה בהן)

ח – אין לנו אנרגיות לשאוב אחד מן השני

ארז – היא משקיעה בתדמית שלה בחוץ ובבית היא הפוכה. בחוץ מדברת יפה ובבית מקללת.

מ – תגיד לה 10 דברים עליה שבהם אתה גאה בה

(התחלה של עבודה על הכרה והערכה לשני מתוך דיפרנציציה, והתחלת בניית תקשורת חיובית באמצעות התנסות בזמן אמת. הוא יקבל כוח בזה שהוא נותן לה מחמאות כשבד"כ הוא מקבל כוח מדומה בזה שהוא מבקר אותה, והיא תקבל מחמאות)

א – אני גאה בך על זה שאת יפה ונראית טוב, על זה שאת משקיעה בילדות, שיש לך לב טוב, על זה שיש לך כושר התמדה

מ – בבקשה להאט, אתה גאה בה שהיא…כמו מה (דוגמאות לאותו עניין) כדי שהחוויה תשקע ותיטמא)

(מתחילה אינטראקציה חיובית ביניהם, קשר עין, חיוכים)

א – אני מעריך את מוסר העבודה שלך, את מצליחה לפתור בעיות בצ'יק, בנושא הזה את מעולה, אני גאה שאת עושה שמח בבית (היא בוכה) בחדוה, מלמדת את הבנות שירים ועל החגים. למשל שאת עושה דברים גם אם רבנו למשל מכליפה מצעים כל שבועיים גם אם רבנו, זה נותן לי בטחון שהדבר מתקיים שזה צורך מסויים, ולא תלוי אם בדיוק רבנו. אני מאד מעריך אותך על זה….

מ – אתה גאה בה על זה.

א – כן. אני מעריך אותך שאת מכבדת את ההורים שלך. אני גאה בך שאת טובת לב וישרה, שמח שאשתי אדם ישר. אני יודע שכשאהיה עם עצמי אזכר בעוד הרבה דברים שאני גאה בך.

ח – בוכה, הניתוח מצליח והחולה מת. ביום יום אני לא מקבלת הרבה פידבקים.

(כשהמטפלת יוצאת הם משוחחים בשקט על עצמם)

מ – אנחנו מעריכים את העצמה שלך כשאתה אומר את הדברים, וגם נהנינו מן הדיאלוג האמיתי ביניכם, חשוב קיום הדיאלוג עצמו, ולא תמיד חשוב התוצאה.

כדאי לפעמים לבוא לקראת הבקשה של השני (היא בקשה אותו שיחבוש כפה בבית אביה), זה נותן תחושה של תקווה, חשוב שיש תחושה של תקווה. אני מבקשת מכם לעשות בבית משהו שיתן תחושה של תקווה, שבאים לקראת הבקשה של השני. המשימה שכל אחד יעשה דבר אחד למען השני, אבל כיון שהם שכנעו אותנו שיש להם יכולה, אז צריך לעשות דבר אחד שקשה לו לעשות. דבר קטן שהשני מאד רוצה.

פגישה שלישית

מ – חשבו על משהו חיובי שהיה

א – יש אצלה הרהור מסויים שהיא צריכה לשנות משהו.

מ – במה הרגשת את זה

א – היא יותר מודעת, היא שכבה איתי וזה מה שהיא עשתה עם המשימה, זה לתת ולקבל. אבל זה היה בגלל המשימה וזה היה גם צורך, אז הייתי סקפתי.

מ – אז אם זה צורך זה לא נתינה?

א – כן, אני הערכתי את זה. (צריך להתחיל להסתכל באופן פוזיטיבי)

ח – בשבוע הראשון היה מסאג' ברגלים ובשני הייתי חולה ואז ביקשתי שהוא יכין לי שתיה, וזה היה כיף. הרגשתי שזה מחזק אותי. זה נתן לי מקום לחשוב, זה נתן לי מקום בראש פחות לחץ מן המחשבות הקשות על הזוגיות, ולהיות יותר אופטימית.

מ – ראית שזה עשה לה כ"כ טוב?

א – כן שמתי לב

מ – איך השפיע עליך האפקט של התגובה שלך.

א – נתן תחושה חיובית כמו מראה שזה עובר בין אחד לשני.

(הטמעת הלוויה החיובית דרך השאלות כדי ליצור תהליך של co-creation.

ח – אני הבנתי את השאלה ב – "איך בן הזוג הכי צריך אותנו, איפה שזה הכי קשה לתת, ושם זה היה בשבילי הכי קשה לתת. כי לפני כמה זמן היגעתי לתחושה שאני לא רוצה בכלל שייגע בי, לא יכולתי לסבול את זה ושמתי כרית בינינו. וקיבלתי החלטה לשים את זה בצד ולהקריב ובלבד שזה יהיה לטובת הצד השני. הייתי צריכה לעשות מטמורפוזה כדי לעשות את זה

מ – אני ממש מרגישה אותך שרצית לתת לו מתנה.

(לא. ) האם יכול להיות שקשה לך לקבל מתנות, שמישהו עושה דבר ממש בשבילך?

1. יש לי תחושות ואני בודק אותן, חשוב לי לדעת אם זה בא מן הלב או לא. אני הכל בודק, איך לקבל, עד כמה להיפתח, עד כמה זה אמיתי.

(מביאה אותו לתהיה על הרגשות האוטומאטיים שלו, ולבחון ביקורת לגבי החשדנות. חשוב לשמור את זה בזכרון)

מ – אנחנו חושבים שהוא עושה את זה מאד קשה לשני לאהוב אותו ולתת לו דברים של אהבה, החשדנות שלו עושה את זה מאד קשה לשני, ואנחנו תוהים למה הוא כ"כ חשדני כשאוהבים אותו.

א – אני לא אומר לה, זה בפנים. יכול להיות שזה מקרין החוצה. אבל אני לא צריך לגרום לו לרצות לתת לי עוד, אם זה לא בא מן הלב.

מ – אתה יוצא מנקודה שיפוטית, ואז השני קשה לשני לתת. למשל היא אמרה שהיא נתנה לך את הדבר שהיא חשבה שאתה הכי היית רוצה, ואתה הקטנת את זה, כשאמרת שזה בעצם צורך. אתה מקטין בזה שאתה לא לוקח את זה בשתי ידיים. (לח.) האם את מקגיה כך?

ח – לגמרי, נתתי את זה ולא עשה לי חשק להמשיך ולתת שוב.

מ – האם באמת קשה לו לקבל מתנות?

ח – קשה לו, אני ממש בבדיקה נון סטופ, עם שיפוטיות לא נכונה.

א – כילד עם ההורים הכל היה עם חשבון "אם תתן לי את זה אז אני אתן לך את האוטו, ואולי משם למדתי את זה, לחשוד ולשאול את עצמי מה בדיוק אני אצטרך לשלם על הנתינה.

מ- שואלת על המצב

ח. – אני מרגישה שחל שיפור, ואני פתאום יכולה להתפנות בעצמי להיות מה שאני באמת. זה מתבטא בעבודה שלי, ביחסים שלי עם אנשים. אני מקבלת גם פידבקים, שאני מחייכת, פורחת, שמחה.

א – (מדבר עם המשימה). כשאני יוצא מכאן אני מיד מתחיל לחשוב. קניתי לה עוגה שהיא מאד רצתה, עשיתי לה ארוחה איטלקית. אמרתי לה שתציע רשימה של 10 דברים מתוכן אני אעשה אחד. היא בקשה שלא אדבר שפות, קשקושים שאני עושה, ועמדתי בזה. ניקיתי לה את האוטו, ורציתי לראות מה היא תגיב כי שמתי לה ריח באוטו.

ח – היה לי כיף, והוא נורא נדיב לא קמצן, הוא פרגן ולקח עד הסוף. לי היה קשה כי פתאום נאטמה לי כל היצירתיות. אז החלטתי להשאיר לו הודעה נעימה בטלפון. את צריכה לראות אותי יושבת בעבודה ומנסחת ברכה. רציתי שזה יהיה יצירתי, לא בנלי, חיפשתי את המלה האמיתית. הייתי קמצנית…

מ – רוצים לראות מה זה היה, תקריאי לנו

ח – לבנצי, זה שם חיבה שלו, שיהיה לך יום נעים, מ-ברצי קרצי (סיפור ביניהם) והוא ענה לי: לקרצי אוף מגרד", שניהם מספרים חוויות, היא סדרה לו את הארון, טפלה לו בעיסוי בכאבי הגב  וצוחקים בחמימות. הוא נתן גם לה רשימה של דברים שהוא רוצה והיא בחרה).

מ – איך זה היה בשבילך ההודעות?

א – הייתי בהלם, לא ידעתי שיש לה ולי SMS. היה לה מצב רוח שובבי וחיבר אותי לנוסטלגיה, כשהיינו חברים.

(כנראה שההתפתחויות החיוביות והקרבה הנפשי בנוצרה לה ההזדמנות גם בגלל האירועים בבית וגם בגלל הפתיחות שלו, מבלבלת את התכנית שלה. היא מתחילה במסע ביקורת קשה מאד נגדו, משפילה אותו, ופוגעת בו ונכנסת בינו לבין הבנות, אומרת להן שאבא מטומטם ושהן לא צריכות לשמוע בקולו. כל זאת ללא ביקורת על עצמה. מתברר ששניהם מכים את הבנות.

דיון גלוי הדדי באופציה של הגירושין

זהו מעבר מהתנהגות הישרדותית אוטומטית, לעבר הסקת מסקנות ובדיקת אופציות לתיקון. המטפל מעודד אותם לצאת מתחושה המלכודת והאין ברירה ולדון בגלוי באפשרות זו. להפסיק את הפחד מן האפשרות הזו, ואת השימוש בה כהפחדה (אני אדאג שלא תראה את הילדים)

צורך מאד בסיסי שלי להגן על הילדה ואני לא רוצה שהבת שלי תראה שאני יוצאת פריירית מכל הסיפור הזה. אני לא יודעת מה לעשות (בוכה).אחר כך שוחחנו על זה בשקט. הדברים בלתי נסבלים בשבילי. אני לא רוצה להיות פה, הוא מפריע לי למהלך החיים התקין שלי.

מ. אני שואלת לאן הטיפול צריך להמשיך, לאן הזוגיות הולכת. שהוא יעשה מה שהוא רוצה, ואני חיה עם הבנות ומחכה עד שאני אוכל לקום וללכת איתן. אני פשוט לא יכולה לסבול את הבן אדם הזה, עם השגעונות שלו ומה שהוא עושה לנו. אבל אני חושבת שאם אני מתגרשת אז הוא צריך לראות את הילדים לבד ולא מתאים לי. אני צריכה כל הזמן להיות בסביבה. כרגע אין ליכוחות נפש ולא כוחות כלכליים ולא תמיכה משפחתית כאן בסביבה כדי לעשות את זה. הרצתי כבר את כל התסריטים בראש ושום דבר לא מתאים לי, מה אני אעשה?

מ. אני מבינה שאת יושבת על מזוודות. אם יושבים על מזוודות אז צריך טיפול אחר.

תחשבו שוב מה המטרות שלכם להמשך הטיפול.

שאלת הגירושין או המשך הנישואים נעשית גם בשיחות נפרדות. מדברים על הקווים האדומים של כל אחד מהם, מתי עבור עצמו הנישואים יפסקו, ומה ינבא סיכויי הצלחה. עובדים על החששות של שניהם גם לגבי הילדים.

המטפל מעודד גם את הבעל לבחון מתי הוא יחליט שהנישואים לא מתאימים לא, כדי שהיא לא תרגיש שזו החלטה חד צדדית ושזה רק בידיה, אלא שגם הוא עשוי לקחת יוזמה לפרק את המערכת.בשיחות האישיות שואלים מה החששות של כל אחד מהם לגבי מה יקרה עם הילדים במקרה של גירושין.

1. הילדה אמרה "אמא תתאהבי באבא, אבא תתאהב באמא" זה נורא כואב אני בתור ילד הייתי אצל חבר ופתאום ראיתי שהאבא הביא לאמא פרחים ונתן לה נשיקה. לא הבנתי מה זה, גיליתי את אמריקה. לא הכרתי את הדבר הזה.

בהמשך השיחה מחליטים להזמין אותם כמשפחה כדי לעבוד על הבנות ושיתוף פעולה ביניהם כהורים.

עבודה על אמפתיה

מ. (פונה לא.) מה מסעיר אותה היום. (מספר את המקרה עם הילדה). היא לא רוצה להסתכל על עצמה, אז לא רוצה לדבר על ההתפרצויות שלה ולא רוצה לכתוב את החוזה…

מ. מה אתה חושב שקורה לה שגורם לה כך להגיב?

1. (מהסס)… אני מבין שכואב לה ושלא טוב לה

מ. מה לא טוב לה?

1. המצב שאנחנו נמצאים בו מעורר תחושות לא נעימות

מ. תיכנס לנעליים שלה ומנקודה המבט שלה תנסה להבין. מה לא טוב לה?

א. לא טוב לה מן הקשר בינינו, מן האוירה בבית. חוסר אמפתיה חוסר פרגון, אולי היא רוצה לשנות אותי וזה יוצר תחושה לא נעימה "משתלט לי על החיים על הנשמה" אולי זה דבר מאיים עליה

מ. (לא.) תשאל אותה מה קשה לה?

ח. קשה לי שאתה משתלט על הבית, שאתה תקפני, הכי קשה לי עם חוסר האמון בך.

ההתנהגות שלך? יש כאן בעיה של שליטה עצמית. תעשי רשימה של דברים שאת עושה שאת מרגישה שפוגעים בו (זה מעביר את מוקד השליטה פנימה לכיוון של self owning  של הרגש והכוונה וההתנהגות)

(ח. צחקה כאשר א. דבר על דברים שמעליבים שלו, כשהיא כעסה ובזה לסיפור שלו, היא לא לוקחת שום אחריות על שום דבר שהיא עושה לו, או שמצדיקה את ההתנהגות שלה. היא צריכה לפתח עירנות ורגישות מתי היא מתחילה לשגע אותו בבוז שהיא מפנה כלפיו עם הצחוק והזלזול בפרט בפני הבנות. היא צריכה לפתח אחריות משל עצמה ולא בגלל שהוא אומר שהוא נפגע)

מ – תחשבי מן הבטן, ותשאלי את עצמך, לא מן הרשימה שלו, איפה את חושבת שהעלבת אותו.

ח – לא יודעת

מ – איך את יודעת שהילדות שלך נעלבות אפילו כשהן לא מראות לך את זה? (צריך ללמד אותה לפתח אמפתיה לתחושות שלו, לחפש את זה בגוף)

ח – ….עושות תנועה עם הפה, בכי, שקטות מידי.

מ – וכשאת רואה את זה, איפה את בגוף שלך מרגישה את זה (מנגנון האמפתיה הוא מנגנון גופני, אנחנו מרגישים בגוף משהו שקורה לשני, וכך אנו יודעים, זה לא די מפותח אצלה, לכן גם היא לא רואה איך הן נלחצות כשהיא פוגעת באבא מולן, היא עיוורת לזה, כמו שהיא עיוורת לתגובותיו. הקליטה שלה סלקטיבית, היא לגמרי הישרדותית וכוללת בהישרדות את הבנות. כשנדמה לה שהוא תוקף את הבנות היא קופצת כנשוכת נחש ולא רואה כלום בדרך. אנו מעלים השערה שהיא רגישה לאיזה סוג של abuse, והיא מגינה בחרוף נפש עליהן. יותר מאוחר בטיפול היא תודה שיש לה פחד שהוא יעשה להן משהו, למרות שאף פעם לא היה לכך בסיס במציאות.

• תהליך של דה-דמוניזציה הסימטריה הממאירה

ח. מספרת: היה סיפור שהתברר שאבא של א. הציץ לשתי נערות לחדר, ותפסו אותו ועצרו אותו. אני הייתי בשוק, ועכשיו אני לא רוצה להרשות לא. להישאר לבד עם הבנות. אני מרגישה שאני לא מכירה אותו (הדברים לא הגיוניים, היא מערבבת בין א לאביו) אני מבוהלת מזה, אולי משהו אצלי לא בסדר.

מ. האם את רוצה עזרה להרגיע את הבהלה הזו שלך?

ח. אני לא יכולה לוותר על החיישנים שלי, ולסכן את הבנות.

אנחנו לא רוצים שתוותרי על החיישנים שלך, אנחנו רוצים לעזור לך לבנות חיישנים אובייקטיבים ככל האפשר, ולכן בואו בפעם הבאה עם הילדות ואנחנו נהיה עוד עיניים שמתבוננות בכך.

(יש לציין שבהזדמנות אחרת בדקנו ישירות אם היו אי פעם אירועים בין א. לבין הבנות שהעלו אצלה ספקות אם הוא פוגע בהן באיזו צורה גופנית או מינית, והיא שללה את זה לגמרי.

מ. האם את רוצה יותר לדעת כדי להכיר את האדם (בבעלך) או כדי לדעת ממה את צריכה להיזהר?

אנחנו

האמצעים הבאים מפחיתים את הדמוניזציה ההדדית:

א עבודה על משפחות מוצא – משפחת מוצא של א:

אח גדול שלו היכה אותו הרבה. היה מאד בעייתי הוצא לפנימייה, היה מסובך עם משטרה. (הוא מתחיל לראות איפה הזרעים של האלימות) ההורים לא ידעו איך להסתדר איתו. זה לא היה בית, זה היה גבר אשה שלא מסתדרים, לא היה מי שיתן דוגמא. ההורים משכו אותי כל אחד לכיוון שלו. הייתי ילד והייתי מבולבל. היה תוהו ובוהו. אני מדחיק כמה זה היה נורא. זה בתוך מגירה נעולה. היה כ"כ קשה, ילדות שחסר לך המון, שאתה לא מבין המון דברים למה הם קורים. לא היה לי מספיק גרביים, הלכתי עם בגדים מלוכלכים. בכתה ח' לא היה לי סוודרים והלכתי עם סוודר הפוך ועשיתי מזה אופנה כי זה היה מלוכלך. היה לי חסרון באהבה. אבא לא היה אומר מלה טובה, לא היתה תגובה לשום דבר טוב שעשיתי. עד כתה ה' הייתי תלמיד טוב ואז התדרדרתי. בין ההורים יחסים איומים. האחות יותר אחראית, יש גם קריזות אבל אני מקבל את זה.

אני רוצה לבכות….אף פעם לא ראיתי את אבא שלי בוכה. עד גיל 25 לא בכיתי, רק מועקה רצינית

ח – מצד אחד אני מרגישה רחמים מצד אחד כעס שהוא לא שיתף אותי, שהוא לא ביקש עזרה.

ב

ג

ד – הבנת הפונקציה של הדמוניזציה. אצל ח. נעשה לנו יותר ויותר ברור שף 1. ח. עושה מלחמה פמיניסטית (היא הבת השביעית במשפחה של שבע בנות, היתה טיפוס של "תום בוי", כל החיים כנערה עסקה בנושאים של שוויון נשים וכתבה על זה עבודות בבי"ס.) ו – 2. יש לה איזה פחד מניצול של הבנות שאין לו כל בסיס ביחסים הנוכחיים של האב עם הבנות, והעלינו השערה שלא הוכחה שהיא עצמה עברה ניצול כל שהוא.

בסיום הטיפול החליטו להישאר יחד, ולטפל בבעיות הנישואים שלהם.  היגיעו להחלטות משותפות בענייין חינוך הבנות: החליטו יחד לשלוח את הבנות לחינוך דתי ושניהם החליטו לסגל עצמם לכך בביגוד, כיפה, ונוהגים מסורתיים בבית.

1. הסביר את השינוי הגדול שהנישואים עוברים. בהתחלת הנישואים היא היתה דמות מנהיגה בשבילו, "אני עפתי עם השובל שלה". "היום אני גם פורש כנף, ומחכה שגם היא תבוא אחרי"

ח. כשאני בראש אני יודעת לאן זה הולך. אבל כשאתה בראש, אני לא יודעת לאן זה הולך.

1. אני מכיר באלימות שלי שמתבטאת ב …..
2. אני מצהיר ש -החלטתי להפסיק את האלימות הזו.
3. מה אני מתכוון לעשות כשאני אהיה אלים…

4.  מה אני מתכוון לעשות כמניעה מראש של אפשרות של אלימות

מכתבים טיפוליים

ביביליוגרפיה

דליה יסעור – בורוכוביץ (2003) אלימות אינטימית, עולמם הרגשי של גברים מכים. פטיש, סדרת מקור לביקורת התרבות, הוצ' רסלינג

דורית אלדר – אבידן (2003) בוחרות בחיים: נשים מוכות גוברות על האלימות. הוצ' שוקן

המתנגשת בדלתות

אהרון מגד (2003). נקמת יותם. זמורה-ביתן מוציאים לאור (התפתחות האלימות החל מעמ' 40)

Goldner Virginia (1998) The Treatment of Violence and Victimization in Intimate Relationships. Family Process, Vol. 37, No. 3, 1998

Ivanir Sara RER 1996 הרצאה שנכתבה עבור הכנס הבין לאומי לטיפול משפחתי

Gottman, J., (1994) Why Marriages Succeed or Failed. A Fireside Book; New York

Jacobson